היום שאחרי הלידה, האמת שמאחורי המיתוס.

בואו נפתח את זה פעם אחת ולתמיד – בכי של תינוק יכול להוציא אותנו מדעתנו.
אף אחד לא באמת מכין את האם והאב ליום שאחרי הלידה. baby-443388__180
יש סוג של שתיקה רועמת בהקשר הזה של הלידה שאף אחד לא מדבר עליו…
גם אני כחברה טובה, לא מסוגלת להגיד לחברתי שעוד שניה יולדת לראשונה וכולה אפופת פנטזיה וחלומות וורודים –
“תקשיבי, זה הולך להיות קשה, תתכונני”!
מדברים על זה, אבל לא באמת מספרים לנו הכל.

למה אנחנו שותקים?
אנחנו כ”כ מתרגשים לקראת הלידה,
מתכוננים, מכינים את החדר של הבייבי, הבגדים, בוחרים בית חולים שיענה על כל דרישותינו לקראת לידת החלומות, לומדים לנשום נכון (שזה חשוב לגמרי)
שאם תבוא איזו חברה ותגיד לנו “מותק, הולך להיות כואב וקשה”,

אנחנו פשוט לא נשמע אותה! כלומר, אנחנו נשמע, אבל לא נקשיב!

אני זוכרת את “היום שאחרי” האישי שלי. בדצמבר 2006 ☺

הגעתי הביתה, עם תינוקת יפהפיה ישנה בסלקל,
הייתי מאוהבת בה מהשניה הראשונה, הרגשתי אושר גדול, תמונות חדשות 2010 019
ידעתי שחיי השתנו הרגע ואהבתי את השינוי הזה.

רציתי להיות איתה כל שניה, לא הורדתי ממנה את העיניים,
זה מה שרציתי, ככה הרגשתי, אבל אז….

כל הגוף כאב לי, כאבים שלא הרגשתי בבית החולים.
כאב לי הצוואר, כאב לי באזור התפרים,
כאבי הנקה לא מוצלחת, עייפות שהציפה אותי ברגע שנכנסנו הביתה,
והנסיכה, ישנה בסלקל.

נכנסתי להתקלח,
הכל כאב לי, אני זוכרת את זה כאילו זה קורה עכשיו.
ואז זה התחיל.

יובלי התעוררה בשניה שנשכבתי במיטה.
בעלי הביא לי אותה, אני מחבקת אותה
והיא בוכה.
ואני לא מצליחה להניק.
והיא בוכה. ואני לא מצליחה להרגיע אותה.
והיא בוכה. ואני לא מצליחה להבין מה היא רוצה.
והחום מתחיל לעלות לי, והנשימה מתחילה להיות כבדה, ואני לא מבינה מה היא רוצה !!!

היא כנראה בכלל לא רצתה לינוק,
אבל מה שאני יודעת היום – לא ידעתי אז !
אני רק זוכרת כמה כאב לי כל הגוף. איברים שלא ידעתי שיכולים לכאוב פשוט כאבו.

באיזשהו שלב היא נרדמה,
וכל מה שהיה לי להגיד לבעלי זה
“יואו, אתה קולט מה עשינו? איך נגדל תינוקת? איזו אחריות לקחנו על עצמינו? איך נבין מה היא רוצה? מה עשינו???”
ותחושת פחד וכובד האחריות לא ירדו לי מהכתפיים במשך ימים ארוכים.

ביומיים שאחרי בעיקר בכיתי.
ואז… החברה הכי טובה שלי שלחה לי סרטון מהיוטיוב.
זה הסרטון.
והוא שינה את חיי.

YouTube Preview Image

לקח לי 4 ימים מהרגע שחזרנו הביתה מבית החולים ועד שהבנתי מה התינוקת שלי רוצה.
לא הצלחתי ללמוד את השיטה של שפת התינוקות דנסטן לעומק,
אבל זה נתן לי כיוון די מדויק לצרכים שלה,
ובזכות זה היא פשוט בכתה פחות.

3 וחצי שנים אחרי, כשגל נולדה,
החיים כבר נראו אחרת לגמרי!
“היום שאחרי” כבר לא היה כזה נוראי,
הבנתי אותה במדויק, בעלי הבין אותה במדויק,
היא לא בכתה הרבה,
הכאבים שהיו לי מהלידה ומההנקה התגמדו אל מול האושר האמיתי שחוויתי
והתיקון שעברתי איתה בזכות שפת התינוקות דנסטן.

אז מה קורה לנו ביום שאחרי הלידה? כשמגיעים הביתה?

מציאות – מציאות – מציאות

אנחנו בעיקר מתחילים להסתגל למציאות החדשה שנכנסנו אליה,
מגלים שלילה הופך ליום, וביום לא באמת מצליחים לישון,
הפחד ממוות בעריסה גובר, ואת מוצאת את עצמך יושבת ומסתכלת עליה כשהיא ישנה,
כדי להיות בהיכון למקרה ש… Tired novice parents.
ערימות הכביסה מתחילות להתגבש להן,
וכך גם הכלים בכיור.
הבעל מתקתק את הבית,
אבל אחרי פחות משבוע, הוא חוזר לעבודה,
ואת מוצאת את עצמך מדברת תינוקית רוב שעות היום.
מנסה להבין, מנסה לשמוח, מנסה למלא את היממה בדברים שאמורים לקרות בחופשת לידה,
טיול בעגלה, הנקה על הספסל, חזרה הביתה,
בית קפה עם חברה, מעגל “אימהות מדברות/מקטרות” במרכז אימהות הקרוב,
קניון כדי לנסות להתאים איזה בגד למידה החדשה שלך,
אבל את בעיקר לבד. משועממת. עצובה. שמחה. מאושרת. עייפה. לא מאושרת. עייפה. כואבת. עייפה. ויש שם בייבי שמסתכל עליך ומנסה להגיד לך משהו…

הפער הגדול שבין חלום האימהות למציאות

אנחנו מוצאות את עצמינו בקונפליקט אמיתי
בין מה שחשבנו שיהיה לבין מה שקורה בפועל,
ומה שקורה בפועל מתואר היטב בכתבות המוזכרות מטה:

טקסט מתוך כתבה ב YNET 
הרבה אמהות בהריון ראשון נשבות בתוך “מיתוס האמהות, פנטזיה שהן בונות לעצמן במהלך ההריון”, אומרת תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים. “לפי המיתוס, האם מתאהבת בתינוק מרגע היוולדו והתינוק כמובן מתוק ונינוח בדיוק כמו בתמונות שאנו רגילים לראות בעיתונים.
המציאות לא תמיד כך והשינוי שחל בחיי האם לאחר הלידה הוא עצום
.
עליה להתמודד עם תינוק חדש שמגיע לעולם ללא הוראות הפעלה
ודרך התקשורת שלו היא באמצעות בכי.
קשה להבחין אם הילד בוכה מפני שהוא עייף, רעב או סתם רוצה שירימו אותו.
וזה יכול להיות מאוד מתסכל
.

תסמונת התינוק המנוער

בהמשך לכל מה שכתוב למעלה,
דבר נורא שעלול לקרות הוא תסמונת התינוק המנוער –  SBS – Shaken Baby Syndrom

לפי דר’ מורין אובריין (*קרדיט בתחתית המאמר)
“חוסר יכולת להפסיק את בכי התינוק לעיתים קרובות מביא הורים ומטפלים אחרים לדמעות בעצמם.

גורמי הסיכון לתסמונת התינוק המנוער (sbs) מפרטים כברשימת מכולת את הסביבה הרגשית של ההורה הכורע תחת הנטל: תחושת לחץ, חוסר שינה, בידוד, חוסר אונים, כעס ותסכול המתועלים לא נכון. המחקר מראה שהתפלגות מקרי ה-SBS על פי גיל התינוק, חופפת את “עקומת ההתפלגות של הבכי” שמתחילה בגיל 2-3 שבועות עם שיא ניכר, וצונחת בסביבות גיל 6 חודשים.
למרבה הצער, הפוגע יהיה ברוב המקרים מטפל שניתן בו אמון. למעשה, ב 90% מהפעמים הפוגע הוא האב או בן הזוג של האם”.
“התפיסה הרווחת רואה בתסמונת התינוק המנוער ((sbs אירוע של התפרצות חד פעמית, אך המציאות פעמים רבות שונה. עד שמקרה של הילד נחשף בתקשורת, הוא מספיק על פי רוב לחוות תקריות רבות של ניעור והתעללות.
פרט להקשבה, רופאים ואחיות צריכים לדאוג שיהיה להם מידע מוכן לשליפה על תוכניות תמיכה וארגונים שמטרתם לסייע בגורמי הלחץ הייחודיים להורים. בכדי לא לנקוט בפעולות קיצוניות כניעור או הכאת התינוק, ההורים צריכים להרגיש שהם מסוגלים להתמודד בעיקר עם בכי מרובה.

העובדה ששיטת שפת התינוקות דנסטן מתרכזת כל כך בהבנת התקשורת של התינוק לפני שהוא פורץ בבכי, הופכת אותה לכלי אידיאלי כדי לעזור להורים להבין את צרכי התינוק ולספק אותם לפני שהמצב מתדרדר.
שיעורי הוידיאו המפורטים של דנסטן הוכחו כיעילים ביותר עבור אבות טריים – מה שהופך את שיטת שפת התינוקות של דנסטן משאב נפלא לאותה אוכלוסיה ספציפית שבה יש סיכויים גבוהים לנער תינוק”.

אז מה תכלס? איפה מסתתרת הפרקטיקה?

זה  נכון, זה באמת לא קל למצוא את עצמך לבד בחופשת לידה,
להתגעגע לבעלך העובד, להתגעגע לעבודה שלך ולחברים שלך,
לבקש קצת זמן לעצמך ולא לקבל אותו, לדבר מדי פעם בשפת המבוגרים,
לשים בצד את הרצונות שלך ואולי אפילו לוותר לעת עתה על כמה מהם,
להיות עייפה כל היום,
ולהתפנות לספק צרכים של תינוק קטן וחסר אונים…
לא כולנו מגיעות מוכנות למשימה הזו, בעיקר לאור העובדה שלא באמת מספרים לנו מה עומד להתרחש…

אבל אפשר גם אחרת.
אפשר לרצות להקל על עצמינו ופשוט ללמוד איך לעשות את זה בקלות.
וזו הבשורה שלי להורים,
אל תגיעו למצב של תסכול, בכי, כאבים, עצבים, מתח, דיכאון, חוסר סבלנות.
הצטיידו בכלים הנכונים שיראו לכם איך מסתגלים לתקופה הראשונה שאחרי הלידה
בקלות, בזרימה, בלי חוסר ביטחון, בלי כל הרעשים מסביב שכולם מייצרים לכם…

התינוק שלנו מדבר איתנו,
ואנחנו רק צריכים להקשיב לו ולפרש נכון את הצרכים שלו.

הנה דוגמא לצליל NEH שמבוסס על רפלקס המציצה.

YouTube Preview Image

תינוק ממלמל / בוכה – מקשיבים לו – מפענחים נכון – מספקים צורך. כזה פשוט.

אני מחכה לכם בסדנה שתלמד אתכם איך לעשות את זה.
כל הפרטים כאן.
יאללה, בואו ♥

** דר’ מורין אובריין:
דר’ או’בראיין עמדה בראש מרכז בְרָזֶלטון טאצ’פוינטס, תוכנית הדרכת הורים בעלת פרסום לאומי, הממוקמת בבית החולים לילדים בבוסטון. במהלך חמש שנות כהונתה, היא עבדה לצד מייסד המרכז, הרופא ד”ר ט. ברי בְרָזֶלטון, ואחזה במשרת חוקרת ממונה ברפואת ילדים בבית הספר לרפואה בהארוורד.

הקריירה שלה הוקדשה לעזרה להורים, ולאנשים שעובדים עם משפחות שבהן יש ילדים קטנים. לאורך כל הקריירה שלה מורין שאפה לגרום להם להרגיש מועצמים, מוערכים ופחות לחוצים.  ספרה המבוקש על התפתחות הילד “Watch Me Grow: I’m One-Two-Three” ׁ(הניתן לרכוש באמזון) הוא דרך אחת בה היא מושיטה עזרה להורים. כמו כן, היא מרצה לעיתים קרובות בנושאים הקשורים להורות בחברה המודרנית.

הישגיה האקדמיים של דר’ או’בראיין כוללים תארים בפסיכולוגיה/התפתחות הילד מאוניברסיטת בראון
(.B.A. – 1983), אוניברסיטת טמפל (M.A- 1985) ואוניברסיטת מיניסוטה ( PH.D – 1991).
היא עסקה במחקר במוסדות האלה וכן בבית החולים הכללי של מסצ’וסטס. עם קבלת הדוקטורט, או’בראיין קיבלה מלגת פוסט-דוקטורט בבית החולים לילדים בבוסטון, בתחום האלימות במשפחה.

בסתיו של 2006 היא השיקה אתר אינטרנט שכתובתו: 
www.Destinationparenting.com , האתר מספק מידע ומקורות להורים ולאנשי מקצוע שעובדים עם הורים. דר’ או’בראיין גדלה בבוסטון, וכעת חיה עם בעלה וילדיה בקנטון, מיין.