מה עושים כשהילד שלנו יורד מהמיטה לבד, ומתחיל למשוך זמן עד להירדמות?

הגיע הגיל שבו עוברים למיטת מעבר, הילד שלנו בן שנתיים בממוצע, ומגלה את היכולת החדשה שלו לעצמאות –
הוא יכול לעלות ולרדת מהמיטה בעצמו.

איזו חגיגה!

כדאי להתחיל בהכנה של הילד עוד לפני המעבר אל המיטה החדשה. 
להסביר לו מה מצופה ממנו בכל הרדמה ובמהלך הלילה.
לבחור איתו מצעים חדשים, ולעשות מזה משהו חשוב ☺

חשוב להסביר לו שזו המיטה שלו עכשיו, וכשהולכים לישון
אז לא קמים מהמיטה ואם הוא צריך אתכם שיקרא לכם.

ואז, עושים טקס שינה כרגיל, מניחים במיטה, נותנים נשיקת לילה טוב
ויוצאים מהחדר.

כעבור 30 שניות בדיוק, הוא מגיע אליכם לחדר או לסלון,
וחוזר חלילה עד השעות הקטנות של הלילה.

אז מה עושים?

בוחרים תגובה אחידה שבה אתם הולכים להתמיד ולהיות עקביים,
ומלמדים את הילד שזו התגובה מעכשיו, ואין לו בשביל מה לקום.

יש לו רווח כלשהו כשהוא יורד מהמיטה.
הוא מרוויח עוד זמן איתכם, הוא נשאר ער, הוא מקבל יחס נוסף, ושווה לו לרדת מהמיטה.
כדי ללמד אותו שלא שווה לו לרדת מהמיטה עליכם לדבוק בתגובה שבה בחרתם ולהגיב רק איתה.

לדוגמה – לתת לו יד, לחבק ולהחזיר למיטה.
כמה פעמים שצריך.
להרים על הידיים ולהחזיר למיטה ואפילו לשבת לידו עד שיירדם.
מה שחשוב זו העקביות, והחזרות על אותה פעולה פעם אחר פעם.

מהר מאוד הוא יבין שאין לו סיבה לקום ולרדת מהמיטה,
והוא פשוט ירדים את עצמו.

בהצלחה ☺