הציפייה להרדים את התינוק שלנו במיטה שלו – רצוי ומצוי!

התינוק שלנו מתחיל את חייו ברחם של אימו,
9 חודשים של תנועה בלתי פוסקת,
קירבה ללא גבולות לגופה,
ריחה, קולה ופעימות ליבה…
הוא יוצא לאוויר העולם 🎂 ומיד מצופה ממנו להירדם לבד.
ללא תנועה.
במיטה שלו.
כשאתם קוראים את השורות האלה…
זה נשמע לכם הגיוני😉?!
לי זה נשמע ממש לא הגיוני וממש לא טבעי.

הצורך של התינוק שלנו להיות קרוב אלינו,
קרוב לפעימות הלב 💖 שלנו,
אל הריח שלנו,
להיות חלק אחד איתנו,
להיות בתנועה כל הזמן,
כל כך כל כך טבעי,
וכשמבינים את זה,
זה הופך את ההכלה של ההרדמות לקל יותר נכון?

בחודשים הראשונים לחייו,
אנחנו נרצה שלתינוק שלנו תהיה נחיתה רכה בעולם,
אנחנו נרצה לעזור לו להסתגל
אל ההרגלים החדשים המצופים ממנו,
ולכן אם קל לו להירדם בתנועה,
קרוב אלינו, מכורבל, נרצה להעניק לו את זה.

איך בכל זאת מרגילים אותו למיטה שלו?
קודם כל מבינים שזה תהליך הדרגתי,
ועושים את זה לאט לאט ועם המון סבלנות והכלה🙏.
כשהתינוק שלנו עטוף, מסופק על כל צרכיו,
רגוע ומסמן לנו שהוא עייף 😪,
נוכל להניח אותו במיטה ולהתרחק מעט.
אם קשה לו, נחזור אליו, נלטף אותו, נטפח,
נעשה ניעות קטנות על גופו,
ונפגיש אותו עם המיטה הסטטית תוך כדי תנועה עליה.
כשהוא יאפשר וירגיש בטוח,
נוכל לרווח מעט את המגע,
ולאט לאט עם הזמן,
נראה שאנחנו יכולים להניח אותו במיטה והוא יירדם בעצמו 😊.

ב 3 חודשים הראשונים לחייו אנחנו נקשיב לו
וניתן מענה מדויק לפי שפת התינוקות של דנסטן,
מה שיקל עלינו לעשות את זה בצורה עדינה והדרגתית,
עם ההבנה שאולי זה לא יתאפשר כרגע.
החל מגיל 4 חודשים נוכל להיות יותר ממוקדים בניסיונות,
ונוכל לחוות גם הצלחה במידה
והתינוק שלנו מגיע בזמן הנכון אל מיטתו.