חזרנו מאוסטרליה. צריכים להתעורר מהחלום.
מה עושים עכשיו?
אריאל חוזר לעבודה שלו, ואני נשארת עם פיצקית בבית.
ויודעת שאני לא רוצה לחזור לעבוד. אני לא עוזבת את יובל.
עוצמת הרגשות אליה רק גוברת, הסיפוק מלהיות חלק מחייה הוא אדיר.
אני לא רוצה להפסיק לעצמי את ההרגשה, ואני יודעת שיובל מקבלת ממני השקעה של מיליון %…
אף גננת/מטפלת/סייעת, לא ישקיעו בה כמו שאני משקיעה בה.
אני רואה את הזחילה הראשונה שלה,
את הצעד הראשון שלה, את השיניים הראשונות,
אני שומעת את המילים הראשונות.
יש עוד כ"כ הרבה דברים ראשונים שאני עוד צריכה לראות,
שאני לא יכולה לשאת את המחשבה של להפסיד אותם בכלל!!!
עוברים החודשים, והמצב הכלכלי נהיה קשה.
חייבת למצוא עבודה.
רושמים את יובל למשפחתון של חברה של אחותי,
מה שהופך את הפרידה לקלה יותר, כי אני יודעת שיש מישהי שהולכת להשקיע ביובל שלי
ולאהוב אותה כמו שמספיק לי שיאהבו אותה ואפילו יותר…
מתחילה לחפש עבודה.
לפני הלידה ניהלתי סניף של שילב. אני לא רוצה לחזור לשם כי אז אני אשאב לתוך העבודה ואני אפסיד את יוביק.
אני יודעת את זה בתוך תוכי.
מה אעשה? במה אעבוד? כל עבודה שמצאתי רק מכסה את עלות המשפחתון, אז למה רשמתי אותה למשפחתון?
כל עבודה שהיא במשרה מלאה, תפגע באימהות שלי…
מה אני הולכת לעשות? מה נעשה עם כסף?
חייבת להיות דרך אחרת.
חייב להיות פיתרון.
חייבת להיות דרך שתאפשר לי גם להרוויח כסף וגם לראות את הבת שלי גדלה…
מתחילה לחפש עבודה מהבית.
כל מה שעולה בגוגל- שיווק רשתי …
אג'ל , סאנריידר , הרבלייף , ניקן , לייפווייב , נוסקין …
מה קורה פה?
לא סיפרו לי ש שיווק רשתי זה פירמידה ?
זה לא עובד?
רק מעטים מצליחים?
למה זו האופציה היחידה שעולה לי בגוגל???
נזכרת שפעם הייתי במצגת של אחת החברות וחשבתי ש שיווק רשתי זה גאוני,
ואמרתי לעצמי בזמנו שאולי יום אחד גם אני אעשה את זה, כשיהיה לי זמן, כשאהיה אמא.
אז הנה ההזדמנות לבדוק את הנושא.
כל מי שאמר לי שזה לא עובד, לא באמת ניסה את זה, לא באמת חווה את זה, או שהוא פשוט לא הצליח,
אז למה שאני אקשיב למישהו.
אני אבדוק בעצמי על מה כל המהומה…
בודקת, נפגשת, חוקרת, מתאהבת…
נפגשת שוב, מתייעצת, מתקררת, מאוהבת…
שוב בודקת, שוב שואלת, מצטרפת…
בחרנו בחברת נוסקין , כחברה המועדפת עלינו.
ואנחנו עובדים איתה כבר יותר משנה.
אחת הבחירות הטובות ביותר שעשינו בחיינו…
אשמח לשמוע על חוויות דומות שעברתן ,אמהות יקרות…
רוצה לדעת שאני לא לבד בתחושות שלי…
כתבו לי.
תודה והמשך יום נעים,חן
