הטרימסטר הרביעי, ובמילים אחרות, התינוק שלי רוצה רק על הידיים,
אין לי זמן לעצמי, ו…. הוא יהיה מפונק ☹
איך מרגיעים תינוק שרק נולד? באילו טכניקות אפשר להשתמש ביעילות?
ואיזה דרכים יעזרו באמת לתינוק שלנו להסתגל אל העולם?
אז מה קורה לתינוקות שלנו בחודשים הראשונים מחוץ לרחם?
חשוב להבין שתינוק נוצר במשך 9 חודשים. נוצר לתוך הגוף של אימו, לתוך תנועה בלתי פוסקת,
לתוך רחשים וקולות בלתי פוסקים,
24/7 שהוא זוכה בתנועה ובקולות בלתי פוסקים.
הקולות של מערכת העיכול שלנו שעובדת כל הזמן, הקולות שהוא שומע מהחוץ אל הפנים בטונים שיריים,
פעימות הלב שלנו שנשמעות עבורו כמו ביט מתוך מוסיקה שמרגיעה אותו.
מבחינה תחושתית – ברחם, הוא תמיד מרגיש מוחזק, מוגן ועטוף
ובמשך 9 חודשים, הוא לא מפסיק להתפתח
ואז מגיע הרגע – היציאה לאוויר העולם והוא בעצם לא מוכן למה שתוקף אותו.
מה תוקף אותו?
במילה אחת – היקום !
רעשים, קולות, צלילים, אורות (לראשונה העיניים שלו פתוחות), הוא מוצף בגירויים (לא בכוונה)
והוא מתמודד עם כל הדברים התחושתיים האלה לראשונה בחייו והוא "אמור" להסתגל.
אנחנו נכנסים לתקופה של הישרדות גם של ההורים וגם של התינוקות.
זאת תקופה שאנחנו קוראים לה הטרימסטר הרביעי. חלק נוסף ואחרון של ההריון, אבל מחוץ לרחם.
אם אנחנו נקדים ונבין שזה ממש עוד חלק של ההריון, יהיה לנו, כהורים, הרבה יותר קל להכיל את ההישרדות הזאת
שאנחנו נכנסים אליה עם התינוק שלנו.
התינוקות עוברים חוויה רחמית מחוץ לרחם ואנחנו לא תמיד לומדים ויודעים
איך לספק להם את הצורך הענקי הזה- תנאי רחם מחוץ לרחם!
לא הרבה אנשים יודעים שזה מה שהתינוק שלהם צריך כעת,
וזאת הסיבה שאנחנו צריכים להעניק לתינוקות שלנו את כל המגע הזה
שלעיתים מביא אותנו לתיסכול, עייפות וחוסר יכולת להכיל.
שלא יתרגל…
מה שנרצה להעניק לתינוק שלנו היא הסתגלות קלה ונחיתה רכה בעולם הזה, בעולם המאוד עמוס הזה,
ועבור תינוקות – עמוס אפילו מידי.
צריך להבין שתינוק רגיל (אני בכוונה משתמשת במילה "רגיל", כי זו מילה "קשה" בקרב ההורים, אנחנו מפחדים מהרגלים, אבל הוא רגיל)
לתנועה בלתי פוסקת, לקירבה, לריח שלנו, לעיטוף, לתחושת המוחזקות, אני ממש קוראת לזה תחושת מוחזקות כי הוא מרגיש מוחזק,
ואנחנו רוצים בחודשים הראשונים לחייו לתת לו תנאי רחם מחוץ לרחם,
לעטוף אותו, להחזיק אותו, לתת לו את הקירבה ולהתחיל לאט לאט ליצור את הנפרדות מאיתנו
אבל זה ממש ממש בהדרגתיות ובשלבים. בקצב של התינוק.
אבל הוא יהיה מפונק… הוא ילמד לעשות לי מניפולציות…
כשאנחנו מבינים את נושא "ההרגלים" כהורים, אנחנו מבינים שאין לנו מה לפחד מהרגלים לא טובים,
ואין לנו מה לפחד מפינוק או מניפולציות.
אלו מושגים לא רלוונטים בגילאים האלו..
תינוקות, גורי אדם, הם חסרי אונים והם צריכים אותנו עד שיוכלו להסתדר בלעדינו.
ובאמת בחודשים הראשונים הם זקוקים לנו לכל דבר ובמיוחד להרגיש שמחזיקים אותם.
כשאני מחזיקה את התינוק קרוב אליי אני נותנת לו תחושת רחם.
אני מלטפת אותו, אני נותנת לו להיות קרוב אלי, הוא מרגיש את דפיקות הלב שלי, הוא שומע את הרעשים שהוא זוכר מהרחם.
אני עוזרת לו לעשות תחושת דז'ה- וו ומזכירה לו את מה שהיה ברחם.
מה הוא בדיוק לומד כל היום?
התינוק שלנו לומד מיומנויות כל הזמן, המוח שלו סופג וסופג והוא לומד ולומד ואני רוצה ללמד אותו בהדרגה.
אני רוצה לתת לו את האפשרות לנחיתה רכה.
התפקיד שלנו כהורים הוא לאפשר לו את זה, את הנחיתה הרכה.
להנמיך ציפיות מהתינוק שלנו שהרגע נולד.
אנחנו לא צריכים לצפות שהוא ישן לבד ובכוחות עצמו ושירגיע את עצמו לבד בעריסה.
אנחנו לא יכולים לצפות שהוא ידע להרגיע את עצמו, שהוא יקבל בנוחות את ההנחה שלו בעריסה,
ובכלל- שהוא ירגיש נפרד מאיתנו בכל רגע שנרגיש שהגיע הרגע.
זה לגמרי תלוי בו. ורק בו.
התינוק שלנו הוא האדם הקדמון
זו הבנה מאוד עמוקה שהוא לא יכול אחרת והוא ממש ממש זקוק לנו.
האנושות התקדמה, ואנחנו נדרשים לחזור לעבודה ואנחנו נדרשים לתפקד.
הסבתות שפעם היו עוטפות אותנו עסוקות בחיים שלהן ובעבודה שלהן (היום באנושות המתקדמת הסבתות עובדות),
ואנחנו שבחופשת הלידה (לרוב אלו האימהות) מוצאות עצמינו לבד אל מול הפייסבוק והאינסטוש
והרבה קבוצות ומיליון דעות ואנחנו כל הזמן ב"צריך" וב"כדאי" ו"לא כדאי" וב"לא צריך" ובהגבלות האלה שהאנושות יצרה לנו.
זה כל כך מעייף ואני מזמינה אתכם לחזור אל הבסיס, להישאר בסנטר שלכם ולהתחבר לאינטואיציה.
כשאתם מתחברים לאמת הזאת, לקול הפנימי שלכם, אתם מסתכלים על התינוק ואתם יודעים מה הוא צריך ולמה הוא צריך את זה.
ואתם לא מפחדים מהרגלים יותר כי התינוק שלי לא יכול להתפנק כרגע. הוא צריך שאני ארים אותו. אז אני ארים אותו.
תאוריות פסיכולוגיות מוכרות וידועות מראות שהצורך במגע הוא הישרדותי בדיוק כמו אוכל ושינה.
זאת אומרת – אל תפחדו להחזיק אותו קרוב אליכם וכמה שיותר קרוב.
הכי הרבה תגדלו ילד ובן אדם בוגר שאוהב חיבוקים ומגע.
לא רע בכלל
זה מאוד חיובי!! שיאהב חיבוקים ומגע ושיבטח בעולם.
הוא רגיל והוא צריך את הידיים, את ההחזקה והתחושה של הביטחון
וברגע שמבינים את זה, אנחנו כבר רגועים יותר, מכילים יותר ונושמים יותר.
למה התינוק שלנו בוכה?
התינוק שלנו בוכה, בין אם זה בגלל גזים ובין אם הוא רעב, ויש עוד המון סיבות לבכי.
בהנחה שלמדנו את שפת התינוקות של דנסטן, ואנחנו יודעים לסווג ולפענח את שפת הגוף ואת צלילי הבכי השונים,
אז נדע לספק צורך בצורה מאוד מדויקת. בלי ניחושים ובלי ניסוי וטעיה.
איך באמצעות שפת התינוקות אפשר להבין את התינוק שלי טוב יותר?
אם לא למדנו דנסטן ואנחנו לא בטוחים מה הצורך של התינוק שלנו,
יש כמה טכניקות מאוד יעילות וזורמות שיכולות להשיג רוגע.
אני מזמינה אתכם, כשהתינוק שלכם בוכה, לעצור, להתבונן ולהקשיב. לנסות להבין מה הוא אומר, לא להילחץ מהבכי,
ורק להתפנות לרגע ולנשום. ותוך כדי הנשימה הזאת להקשיב לתינוק.
להקשיב זה דרך העיניים והאוזניים ודרך כל החושים שלנו, להבין מה הוא אומר לנו .
ברגע שאנחנו נהיה רגועים אנחנו נקרין את זה לתינוק.
אז אני מזמינה אתכם לא להילחץ כשהתינוק שלנו בוכה ולא להתחיל להרים, לטלטל, לנוע ולקפוץ.
רגע, תנשמו!
טכניקות הרגעה
מגע עמוק: תאחזו את התינוק באופן נוכח! "תמעכו" אותו אליכם, לא למעוך לגמרי, להיות רגישים 😊
אבל להחזיק עם נוכחות שהוא ירגיש מוחזק.
להחזיק את הראש, להחזיק את הטוסיק, טפיחות עמוקות ומורגשות.
אם יש לנו תינוק עם טונוס שרירים מוגבר אפשר לכווצ'ץ' ולמעוך כדי להרפות את השרירים.
על משמעות המגע נאמר כבר רבות, ומחקרים מראים שמגע הוא צורך הישרדותי, ממש כמו מזון ושינה.
(ראו: מחקר הקופיפים של הארלו שמצא שקופיפים יעדיפו בובת אמא רכה ונעימה על פני בובת אמא מברזל עם בקבוק מזון)
תנוחת בטן לבטן, לב אל לב: כשאני ממקמת את התינוק שלי קרוב אל ליבי, "מועכת" אותו ומקרבת אותו אליי,
הוא מוחזק, עטוף ע"י הידיים שלי, בדומה לעיטוף שהיה לו ברחם, וקורה דבר מאוד נעים ויפה.
כשהתינוק שלי שומע את הנשימות שלי, מתחיל להיות סנכרון ומתאם בקצב הנשימתי של שנינו .
נוצרת אחדות וקירבה עצומה שמתאימה לתאוריה מאוד מוכרת מעולם הפסיכולוגיה – תאוריית מדרג הצרכים של מאסלו,
שמדברת על פירמידה של צרכים עד כדי מימוש עצמי וגיבוש הפוטנציאל של האדם.
אז כשאני מספקת לתינוק שלי צרכים פיזיולוגים (אוכל, שתיה, שינה…), צרכי ביטחון (גוף, בריאות…), וצרכי שייכות ואהבה (אחיזה, קירבה…) שזה השלב השלישי בפירמידה,
התינוק שלי בונה את הביטחון בעולם, מרגיש את העיטוף הזה, זוכה לתחושת ביטחון
ובהתאמה- מרגיש שייך ואהוב. יש פה קסם שקורה, תחושת רוגע.
מעבר לזה שתנוחה אנכית היא טובה לנושא של עיכול האוכל ושיחרור הגרעפסים.
גרעפסים יכולים להשתחרר, אוכל יורד למטה בקלות והכל נרגע מסביב.
תנוחת לוטוס: מעולם היוגה, אפשר להתחיל איתה מגיל אפס וגם אם התינוקי עדיין לא מחזיק את הראש.
לתת לו תמיכה בטוסיק עם יד אחת עד שתתקבל זווית מעט אלכסונית, רגליים לכיוון הבטן ולהתחיל ניעות מטה- מעלה בקצב איטי ורגוע.
לא לשכוח לנשום, זה מאפשר לנו לנשום וזה מאפס את התינוק שלנו, לוחץ לו על הבטן.
אם יש גזים הם ישתחררו.
*** לשים לב אחרי האוכל לא לקפל עמוק מדיי את הרגליים כי זה יכול לגרום לתינוק לפלוט.
עצם ההסתכלות שלו החוצה, הוא מסתכל על הגירויים שסביבו, מתחיל פעולת למידה ומוסח.
הוא בתנועה מאוד מאוד קצבית וקבועה.
וברגע שהוא קצת נרגע אני יכולה לכרבל אותו אלי. זאת תנוחה שעוזרת מיידית.
מצורף קישור לסרטון הדגמה >>
כמובן שיש תנוחות נוספות כמו נמר על עץ ועוד תנוחות שמרגיעות אבל באמת לוטוס ונשימה אל נשימה עוזרות מאוד.
מנשא בד: הוא פשוט המצאת המאה, האמת שזאת לא המצאת המאה אלא דורות אחורה.
הצטיידו לכם באחד כזה. זה לא מסובך, זאת טכניקה ולומדים אותה. שלוש שניות וזה עליכם.
מנשא ישחרר לכם את הידיים וצריך לקחת בחשבון שיש ימים קשוחים וזה בסדר שהתינוק יהיה עלינו.
כמו בתקופות השבטים, כשהוא יהיה עלינו זה הכי בטוח לו, הכי נעים לו והכי מרגיע אותו.
התינוק המאושר
טכניקת הרגעה נוספת היא טכניקה שאני מאוד אוהבת ואף הוסמכתי ללמד אותה, הטכניקה של דר' הארווי קארפ,
אבי הטרימסטר הרביעי – התינוק המאושר וחמשת ה- S's בעזרתם אנחנו לומדים להפעיל את רפלקס ההרגעה של התינוק.
לכל התינוקות יש עשרות רפלקסים שהם נולדים איתם ואחד מהם הוא רפלקס ההרגעה.
ברגע שאנחנו לוחצים על ה- on וה- off , אנחנו יכולים לעזור לתינוק להפעיל את הרפלקס הזה.
הטכניקה מדברת על חמישה שלבים להפעלת רפלקס ההרגעה.
השלב הראשון – עיטוף – swaddling
לעטוף את התינוק ולתת לו להרגיש בגוף מוחזק כשהידיים בצידי גופו ומאפשרות לו להרגיש את גבולות גופו.
תרגלו עיטוף דווקא כשהתינוק שלכם רגוע כדי שהוא יהיה בתחושה הנעימה שהיתה לו ברחם וכמה שיותר מוקדם לעטוף יותר טוב.
אני כן אציין בכוכבית *הנחיות משרד הבריאות – מגיל 3 חודשים כשמתחילות התהפכויות אנחנו כבר לא עוטפים את התינוק.
אנחנו צריכים שהידיים יהיו חופשיות להגן על הגוף של התינוק. ולכן בשלושת החודשים הראשונים אחנו נעטוף את התינוק, ידיים בצידי הגוף.
השלב השני – תנוחת צד/בטן – side/ stomach position
למקם את התינוק שלנו בתנוחת פוטבול הפוכה על הצד, כאשר ראשו מונח לנו על כף ידינו.
השלב השלישי – רעש לבן / שששש – Shushing
רעש לבן, שששש, באזור האוזן , כמה ס"מ ליד האוזן בטון מעל הבכי.
להתאים את הווליום לטונים של הבכי. לאט לאט אפשר להנמיך את עוצמת ה- ששששש.
במשך 9 חודשים העובר נמצא בתוך רעש לבן. זוהי מוסיקה באוזניי התינוק.
השלב הרביעי – נידנוד – Swinging
תנועות קצביות מאוד מרגיעות את התינוק. לעומת תנועות איטיות מדיי שלא חוזרות על עצמן ולא מפיקות את המיטב בהרגעה.
השלב החמישי – Sucking
המציצה היא דרך נהדרת לשמור על רפלקס ההרגעה בפעולה.
ברחם עוברים מוצצים את האצבעות שלהם הרבה לפני יום הלידה.
קל להם ברחם בגלל הצפיפות שעוטפת אותם והידיים שנמצאות מול הפנים כך שהמציצה מאוד טבעית להם.
מחקרים מראים שבעת מציצה המוח משחרר כימיקלים שבריאים לתינוק, גורמים להרגעת התינוק, הפחתת לחץ והקלה על כאבים.
מצורף סרטון ובו הארווי קארפ מסביר על הטכניקה >>
מה עם הנקה?
ההנקה מחליפה את חבל הטבור. לא לפחד מהנקה כשיש בכי ממושך או גזים, כי פיזיולוגית זה עובד.
היניקה מפעילה את השרירים הטבעתיים ומשחררת פלוצים וקקי.
ומילה אישית ממני אליכם,
אף אחד לא באמת מכין אותנו ללידה של התינוק שלנו. לפחות לא ללידה הראשונה!
אנחנו בעיקר מתכוננים ליום הלידה ולכל מה שמגיע לפניו.
יש מין שתיקה רועמת סביב "היום שאחרי", וזו לא בדיוק שתיקה רועמת
זה שהריוניות לא יכולות לתפוס משהו שעדיין לא קרה ולצערינו, הן מגלות את זה רק לאחר הלידה.
התפקיד שלכם הורים יקרים, אם קראתם עד כאן, זה לדבר על היום שאחרי.
לדבר על הקושי, לדבר על תינוק שבוכה ולא נרגע,
לדבר על שעות השינה שלא קיימות יותר. נקודה.
לדבר על העייפות, ועל חוסר הזמן לעצמינו,
לדבר על עבודה כצוות משפחתי וחלוקת תפקידים,
לדבר על התחשבנויות בנושא- מי עובד קשה יותר- אמא או אבא, ובכלל- להציף את הקשיים,
כי רק בדרך הזו, הורים טריים יוכלו להתכונן אל התינוק ולא רק אל הלידה.
ואחרי הכל, לא תמיד זה צריך להיות קשה.
אם נתכונן ללידה וגם אל התינוק שנשאר איתנו אחרי הלידה,
יהיה לנו המון ידע, ונדע להתכונן מראש,
ואולי, אולי, לא יהיה לנו כל כך קשה.
רק קצת 😊
בהצלחה,
חן טיסון – הדרכת שפת התינוקות דנסטן, התפתחות וייעוץ שינה
