התינוק שלי נחת אחרי 9 חודשי טיסה 🤰
בעקבות מספר מקרים של גילאי 0-4 שבועות עם השאלה –
למה הוא עירני יותר בלילה?
החלטתי לכתוב את ההסבר שאני תמיד מסבירה בהרצאות:
דמיינו שזמן הריון הוא טיסה ארוכה ✈,
כשבסופה נחיתה,
לא הכי רכה….
התינוק יוצא מהרחם הישר לזרועותיו
של הג'ט לג 😑 המוכר והידוע, והוא הפוך.
ער בלילה וישן ביום.
למה זה קורה?
ברחם, התינוק שלנו הוא חלק מהגוף שלנו,
הוא מריח אותנו מבפנים,
קרוב לפעימות הלב שלנו 🩺,
ממוקם בתנוחה מסויימת,
בגובה מסויים,
שומע אותנו כל רגע, ובעיקר –
הוא בתזוזה כל הזמן.
כך הוא נרגע 👼, נרדם, מזין את עצמו,
וחי את חייו העובריים.
נכון שכשאנחנו בהריון,
ברגע שנשכבנו לנוח אז התינוק מתחיל לבעוט???
וכשאנחנו בתזוזה, הוא ישן לו שנת חורף??
אז כשהוא יוצא לאוויר העולם 🎂,
אנחנו מצפים ממנו להירדם במיטה סטטית,
במרחב ללא גבולות מבחינתו,
בלי הריח המוכר לו,
בלי דפיקות הלב,
בלעדינו..
אז…
מתוך ידיעה שהחודשים הראשונים בחוץ
הם כמו עוד טרימסטר של ההריון,
כמו ג'ט לג שצריך לעבור אותו,
קחו נשימה עמוקה🧘♀️ ,
תנו לו את הריח שאליו הוא רגיל,
את התנועות ואת הגובה שהוא מרגיש בהם בטוח,
עיטפו אותו שירגיש מוגן כמו ברחם,
ובעיקר, תנו לו לנחות ברכות 🙂
אין משמעות למושגים כמו:
הוא יתרגל … הוא יהיה מפונק.. רוצה רק ידיים… לא רוצה לישון….
תוציאו את זה מהלקסיקון😉
ואם מישהו אומר לכם: הוא יתרגל…"
תענו לו: "הוא כבר רגיל… עוד מהרחם…"
לילות שקטים 🙏
