===
יועצת שינה קצת שונה ☺
הפוסט הזה מדבר על הקשבה.
מדברת על הורות פשוטה וקלה.
מדבר על הלב שלנו!
כשתינוק בוכה הוא מנסה להגיד לנו משהו.
הוא צריך משהו.
ואנחנו, ההורים, אמורים לספק לו צורך.
לא אכנס לתיאוריות הפסיכולוגיות שעומדות מאחורי זה,
כי המטרה של הפוסט הזה היא לשתף אתכם במסקנות שלי,
לאחר עשרות ליוויים של הורים שרק רוצים לישון לילה שלם!
אני לא מאמינה שתינוק צריך לבכות.
אני גם לא מאמינה שתינוק עושה מניפולציות.
הוא לא עושה לנו דווקא, הוא פשוט מדבר איתנו.
גם כשהוא תינוק בן יומו, גם כשהוא בן שנתיים, גם כשהוא כבר יודע לדבר
וגם כשהוא בן 18 !
הוא בוכה כי הוא צריך משהו.
אני לעולם לא אוכל להמליץ להורים ללמד את הילד שלהם לישון
בשיטות שגורמות לו לבכות,
כי אני לא מאמינה שתינוק צריך לבכות.
אני לעולם לא אוכל לתמוך בשיטות שמלמדות הורים לא לגשת לילד שלהם
כי הוא צריך להתמודד לבד,
כי גם לי כאדם בוגר, הרבה יותר קל להתגבר על משהו כשמישהו לידי ועוזר לי.
מישהו שמחזיק לי את היד!
אני לעולם לא אוכל להמליץ להורים לגמול תינוק מבקבוק בלילה אם הוא בוכה בגלל זה.
אני כן אמליץ להורים להקשיב,
לראות איפה הם בטוחים שהוא לא חווה סבל או כאב
ולהחליט שאין ספק.
כי כשיש ספק אז אין ספק!
אז אמרו לי שתינוק בן שנה כבר לא אמור לאכול בקבוק בלילה, הוא לא אמור להיות רעב…
ואמרו לי שילד בן שנתיים לא אמור להתעורר בלילה, הוא אמור לישון לילה שלם…
ואמרו לי שזה לא טוב להרים כל הזמן את התינוק על הידיים
כי הוא יתרגל להיות כל הזמן על הידיים, וזה הרגל גרוע…
אז מה קורה כשהוא כבר בן שנה ועדיין רוצה בקבוק בלילה?
יכול להיות שהוא רעב? והוא לא באמת אוכל ארוחת ערב מלאה ומשביעה?
ומה קורה אם הוא בן שנתיים ומגיע אלינו למיטה באמצע הלילה?
יכול להיות שהוא קצת מפחד מהחושך? שלא נעים לו להיות לבד בחדר?
יכול להיות שיש לו רגשות כמו שלי יש?
ואם לי לא נעים לישון לבד בלילה, אולי גם הוא אוהב להתכרבל? בייחוד בלילה?
בחוויה האישית שלי,
הגישה שלי אומרת שצריך להקשיב לילד שלנו,
ואם נראה לנו שמשהו לא בסדר עם ההרגלים שלו,
אנחנו צריכים לשאול את עצמינו איפה הוא מנסה להשלים חסר.
הוא משלים זמן אמא/אבא בלילה, הוא פשוט רעב, הוא רוצה חיבוק, הוא רוצה לישון מכורבל.
למה זה לא יכול להיות כזה פשוט?
למה צריך לחנך כל הזמן, להתנגח כל הזמן, להיות בתהליכי גמילה שונים ומשונים כל הזמן?
אני אומרת שאפשר גם בקלות ובפשטות.
גל שלי בת שנתיים וחצי,
עד היום היא לא מצליחה להירדם לבד,
הדרך היחידה שבה היא נרדמת היא
או במיטה שלה כשאני לידה,
או איתי במיטה, מחובקת!
בחרתי לתת לה להדריך אותי בכל מה שקשור לשינה.
בחרתי ללכת עם הלב, כמו פעם,
כשלא היו יועצות שינה, ומלוות התפתחותיות, ודולות…
השבוע "נפרדנו", היא החליטה שהיא יכולה לישון לילה שלם רצוף וככה יותר נעים לה.
היא כמובן לא אמרה את זה במילים,
היא פשוט הפסיקה להגיע בלילה, כבר שבוע.
היא הולכת לישון ומתעוררת בבוקר,
לא רוצה בקבוק, לא רוצה חיבוק, הכל טוב.
לא הייתה מלחמה, לא היה תהליך, לא היו פחדים שאני מרגילה אותה להרגלים לא נכונים.
פשוט הייתה הקשבה, קבלה של הצורך שלה בלהיות מחובקת איתי, ושיחרור- כשזה הגיע ממנה.
אני ממליצה בחום להקשיב. פשוט להקשיב.
שלכם,
חן
