כוחות שמתחבאים עמוק בפנים

מאיפה הכוחות שיש לנו כהורים?

מי שעוקב אחריי יודע שאנחנו בלופ של מחלות חורף מתסכל, מורט, מעייף….

אני שואלת את עצמי לפעמים,

מתי הרופאים פשוט יתנו אנטיביוטיקה כבר מההתחלה?

למה לתת לילדה להשתעל 3 שבועות, וסטרואידים, ואדרנלינים, ומיון,

אם בסוף אנטיביוטיקה קטנה פותרת הכל?

השאלה היא כמובן רטורית,

אני לא באמת חושבת ככה,

לפעמים הציניות מתלבשת עליי  😀

הנושא האמיתי של הפוסט הוא לגלות את הכוח שלך כהורה. כאמא.

וכמה כוח זה עוד נותן לך, כשאתה מגלה שיש לך כוח…

כשאתה הורה, אתה לא באמת רוצה להישבר,

אתה לא באמת רוצה שהילד שלך יראה אותך בוכה,

במצב של חוסר אונים, במצב של חולשה.

אתה רוצה להראות לו ביטחון, כוח, עוצמה, שליטה.

ואז, ברגע של חולשה פתאום התובנות מגיעות.

אני הרי משמשת פה דוגמא אישית,

אני כן רוצה שיובל תלמד להיות אנושית,

שתדע שאפשר לבכות,

שאפשר להתעצבן,

שאפשר לטעות ולבקש סליחה,

שאפשר לריב עם הבעל ,

שאפשר להיות בחוסר שליטה לפעמים.

אבל בסוף, לדעת לחזור לעצמך, לחזור לפרופורציות

ולהיות מסוגל לברך על החיים שלך,

על החיים שיצרת,

על הבן זוג שלך,

על הילדים שלך,

ועל כך שהם בריאים בד"כ ומותר להם להיות חולים  😉

ברגעים שרציתי להישבר בשבועות האחרונים,

חיכיתי בסבלנות לרגע שהבנות יירדמו,

לרגע שהבעל יירדם,

ופשוט ישבתי שם,

איתן בחדר,

ובירכתי.

הודיתי.

בכיתי מהתרגשות ממה שיש לי בחיי.

אושר הציף לי את הלב. באמת.

ושאלתי את עצמי, מאיפה,

מאיפה הכוחות שיש לי,

לא לישון כי עוברים מהתקף להתקף,

להירדם ואחרי חצי שעה להתעורר כי הילדה השניה בהתקף,

להירדם ואחרי עוד חצי שעה להוציא את הכלבה לפיפי, כי גם היא בן אדם, לא?

לתקתק בית, (שיהיה מה לאכול, שלא יהיה פה מפגע תברואתי, שיהיה לנו מה ללבוש…)

לנהל 2 עסקים, אחד שלי ואחד כמו שלי,

ולשדר שהכל בשליטה, באמת בלי להתפרק,

ועדיין למצוא את הכוח לאהוב עד עמקי נשמתי את החיים שלי….

מזמינה אתכם לשאול את עצמכם מאיפה הכוחות שיש לכם,

ולקבל תשובות מרתקות ♥