היום היה לי יום מדהים עם אמא!
טיילנו בעגלה, היתה שמש חמימה🌞,
צחקנו, התחבקנו, אכלנו,
אפילו הצלחתי להירדם בעגלה תוך כדי טיול.

הבעיה התחילה כשחזרנו בצהריים הביתה.
פיהקתי לי להנאתי🥱, ואמא נורא נלחצה,
היא מיד הכניסה אותי לחדר,
והתחילה לשיר לי את השיר שהיא תמיד
שרה כשהיא מנסה להרדים אותי…
אבל האמת?
לא ממש הייתי מוכן ללכת לישון,
רק פיהקתי פיהוק קטן,
והיא מיד התחילה לנדנד אותי בעדינות
מצד לצד כמו שאני אוהב.
הרגשתי שממש לא מתאים לי עכשיו 😔
ושאולי איאלץ להיפרד מאמא ולא בא לי עכשיו.
אז בכיתי 😥

וככל שעברו הדקות,
אני בכיתי יותר,
כי עוד לא הייתי מוכן לישון.
אני בכיתי והיא התחילה לחפש מה גורם לבכי,
בדקה טיטול, בחנה את השעון ⌚
ונתנה לי עוד שלוק חלב .
אני בכיתי והיא ניסתה להרגיע אותי.

מהר מאוד כבר כן הייתי עייף,
אבל הייתי גם מבולבל 😕,
ולא הצלחתי להירגע ולהירדם.
ואז אמא התייאשה ויצאה איתי לסלון.
היא בטח אמרה לעצמה שאני עדיין
לא מספיק עייף או לא רוצה לישון…
אבל כבר כן הייתי עייף. מאוד עייף.
אז התגלגלתי מצחוק 🤣, מצב כפית כזה.

ואמא נותרה מבולבלת-
כי למה כל התינוקות של כולם נרדמים בקלות,
ורק אני לא?
עכשיו אני כן מוכן… ואין לי את המילים להגיד לה,
אז אני מתחיל לקטר ובוכה.
לא סתם בוכה.
צורח 😱

אז שוב נכנסנו לחדר ובסוף נרדמתי.
ישנתי בדיוק רבע שעה.
ואמא, שהיתה כנראה כבר כ"כ עייפה🤦‍♀️,
הוציאה אותי מהחדר, החליפה לי טיטול,
ושיחקנו קצת על משטח הפעילות.
אחרי חצי שעה שוב הייתי עייף,
אבל היינו צריכים לצאת לאסוף את אחי הגדול מהגן,
אז הופ לסלקל, ונוסעים 🚘.

באוטו נרדמתי,
ואחרי רבע שעה התעוררתי כשהגענו חזרה הביתה.
אחי הגדול השתולל עם המכוניות שלו.
הוא ניסה להצחיק אותי,
אבל אני הייתי גמור מעייפות,
ולא הפסקתי לבכות😭.

ואז הגיע הערב,
ואמא התחילה את טקס השינה שעליו למדה.
אכלתי, נכנסנו לאמבטיה 🛀,
לבשנו פיג'מה ונכנסנו למיטה.
כל מה שרציתי זה חיבוק מאמא,
אז בכיתי כדי שהיא תרים אותי,
אז היא הרימה אותי, והיה לי כיף.
כמו בבוקר.

ואז היא החזירה אותי למיטה.
אבל עוד לא הייתי מוכן,
היה לי גראפס תקוע וכאבה לי הבטן 😖.
אז בכיתי.
והיא הרימה אותי וניסתה לתת לי לאכול.
אבל בכלל לא הייתי רעב.
רק רציתי עוד קצת על הידיים לשחרר את הגזים.
אז היא הרימה אותי, והרגיעה אותי,
והניחה אותי במיטה. ונרדמתי 👼.
אפילו אני הפתעתי את עצמי.

ואחרי שעה התעוררתי,
כי אותו גראפס ממקודם העיר אותי..
אז היא הרימה אותי, ולקחה אותי לחדר שלה,
כדי שלא אעיר את אחי הגדול 👦.
והיא החליפה לי טיטול, והחזירה אותי למיטה,
אבל זה העיר אותי אז נשארתי ער וחיכיתי לשחק.
אז היא שוב הוציאה אותי מהחדר
כדי שלא אעיר את אחי הגדול.
ואז היא נתנה לי לאכול 🍼,
כי בסוף זה תמיד מרגיע אותי. אז נרדמתי.

והתעוררתי מתישהו באמצע הלילה ✨ במיטה שלי,
ונבהלתי. מה אני עושה פה?
הרי נרדמתי בהתחלה על אמא?
מה קרה? איך הגעתי למיטה?
ואז אמא הוציאה אותי שוב מהחדר,
והכניסה אותי למיטה שלה.
איזה כיף זה היה….
אז נרדמתי 😴

* * כשאנחנו רוצים ללמד הרגלי שינה נכונים,
עלינו למצוא דרך אחת שהיא נכונה לנו וקלה לנו,
ושהבייבי שלנו מסתדר איתה ומכיר אותה,
ובאותה הדרך לפעול 💪.
אם הבייבי לא מכיר את הדרך החדשה יקח כמה
ימים להכיר לו אותה ולפעמים גם שבועות.

שילוב של הבנת שפת התינוקות דנסטן עוזרת לנו
בעקביות ואחידות וכך אין ניחושים והבייבי מקבל
בדיוק את המענה לצרכים הטבעיים של הגוף שלו,
לפי הדרישה שלו,
וזה הסוד להרגלי שינה מנצחים גם לפני גיל 5 חודשים
ותינוק שישן טוב ביום ובלילה!

מי שלא דובר דנסטנית ורוצה הצלחה בתהליך
של הקניית הרגלי שינה ממליצה לכתוב לי ולקבל כלים שיעזרו לו,
וכשמתחילים בתהליך, להתמיד בתגובות שלנו
ולהיות בטוחים בדרך שבחרנו ובמענה שנתנו לבייבי.
לימוד שינה לא חייב להיות תהליך אימוני שכולל בכי,
זה כן חייב להיות תהליך נעים שמתחשב בקצב של התינוק ❤ .

** קרדיט תמונה מתוך הסרט- בייבי בוס **