מה עושים כשהילד שלנו יורד מהמיטה לבד, ומתחיל למשוך זמן עד להירדמות?
הגיע הגיל שבו עוברים למיטת מעבר, הילד שלנו בן שנתיים בממוצע, ומגלה את היכולת החדשה שלו לעצמאות –
הוא יכול לעלות ולרדת מהמיטה בעצמו.
איזו חגיגה!
כדאי להתחיל בהכנה של הילד עוד לפני המעבר אל המיטה החדשה. 
להסביר לו מה מצופה ממנו בכל הרדמה ובמהלך הלילה.
לבחור איתו מצעים חדשים, למקם בובה שהוא אוהב שתעזור לו,
ולתת לסיטואציה את המעמד החשוב שמגיע לה ☺
חשוב להסביר לו שזו המיטה שלו עכשיו, וכשהולכים לישון
אז לא קמים מהמיטה ואם הוא צריך אתכם שיקרא לכם.
ואז, עושים טקס שינה כרגיל, מניחים במיטה, נותנים נשיקת לילה טוב
ויוצאים מהחדר.
כעבור 30 שניות בדיוק, הוא מגיע אליכם לחדר או לסלון,
וחוזר חלילה עד השעות הקטנות של הלילה.
אז מה עושים?
אני ממליצה לבחור תגובה שנוח לכם איתה ושהיא נעימה לילד שלכם, שבה תתמידו ותהיו עקביים,
ומלמדים את הילד שזו התגובה כשהוא יורד מהמיטה.
כביכול, יש לו "רווח" כלשהו כשהוא יורד מהמיטה –
הוא מרוויח עוד זמן איתכם, הוא נשאר ער, הוא מקבל יחס נוסף, ושווה לו לרדת מהמיטה.
כדי ללמד אותו ששווה לו גם להישאר במיטה – כדאי לבחור תגובה "שווה" 🙂
לדוגמה – לתת לו יד, לחבק ולהחזיר למיטה,
כמה פעמים שצריך. עם המון סבלנות וחום.
לחבק, להרים על הידיים, להחזיר למיטה ואפילו לשבת לידו עד שיירדם.
גם אם זה מבחינתכם "לחזור לאחור".
מה שחשוב זו העקביות, והחזרות על אותה פעולה פעם אחר פעם.
מהר מאוד הוא יבין שאין לו סיבה לקום ולרדת מהמיטה, כי הדברים קורים אותו דבר ואין לו את ה"רווח" הזה שהיה לו קודם,
ואולי אפילו כדאי לו להישאר במיטה הנעימה והחמימה שלו,
והוא פשוט ירדים את עצמו.
בהצלחה ☺
