גיל 6 חודשים ואילך – כמה קשיים עוד יהיו לנו עם השינה?

הרבה הורים שואלים אותי על השינה של התינוק שלהם סביב גיל חצי שנה.

למה הוא נרדם רק על הידיים? למה הוא רוצה רק אותי? למה הוא לא נרדם עם אבא? למה המוצץ נופל לו? למה הוא מתעורר מיליון פעמים בלילה?
שאלות אלו ועוד חוזרות על עצמן בווריאציות שונות ומגוונות
והן משקפות את העייפות המתסכלת שאתם נמצאים בה 🙁

אז מה קורה לפיצקים שלנו בגיל חצי שנה?

חלונות שינה:
אם אתם הורים לתינוק בגילאים האלו, אתם וודאי מכירים את המושג “חלונות שינה”,
מאמר בנושא תוכלו למצוא כאן.
בגיל הזה, טווחי חלונות השינה מתרווחים.
טווח הזמן שבין שינה לשינה הוא ארוך יותר, וייתכן שתשימו לב ששנת הצהריים “מתעכבת” קצת, וכך גם שנת אחה”צ, ובהתאמה גם שנת הלילה.

יש יותר זמן ערות בין שינה לשינה, יותר זמן פעילות, והתחלה של קושי אמיתי להרפות ולשחרר
וגם- כמובן- קושי להירדם!

הרבה מאוד מהתינוקות מראים סקרנות ומתעניינים בדברים חדשים, יש להם יכולות חדשות,
הם מתחילים לזוז ולזחול ממקום למקום, להתיישב, לעמוד לאט לאט ולראות את העולם מגובה שחדש להם, מה שמסקרן באופן טבעי ומפעיל אותם קצת אחרת.
הם בעצם לא רוצים להפסיד יותר מדיי דברים ולכן באופן טבעי מתחילים “להתעורר לחיים”.

לא נרדם במהלך היום:
הורמון המלטונין הרי הוא הורמון השינה (שאת שמו שמעתם רבות)
מופרש בכמות מספקת בשעות החשיכה,
ולכן בשעות היום כשההורמון לא מופרש בשיאו, קשה יותר להירדם.
הרבה מכם אומרים לי שהתינוקי לא נרדם בצהריים וממש מתנגד,
אז הדבר הראשון שתרצו לעשות- זה חושך! ממש ממש חושך. וכמה שיותר מוחלט.
עזרו לגופו של התינוק שלכם לייצר ולהפריש את ההורמון ולעשות את תפקידו.

סימני עייפות ועוד פעם- סימני עייפות:
שימו לב לסימני עייפות. אין מה לעשות, זה הסוד הגדול, ואין טעם להילחם בזה!
הנה סימני העייפות שאתם רוצים להכיר. לחצו כאן.

כשמשכיבים תינוק עם הופעת סימני העייפות שלו, הוא יירדם בקלות.
אנחנו חיים במציאות של מירוץ אחרי הזמן,
יש אחים גדולים, יש סדר יום לחוץ, יש משימות שצריך לעשות,
ולא תמיד אנחנו יכולים להיות קשובים לסימנים במאה אחוז.
זה בסדר. זה טבעי. זה מובן.
אבל צריך לקחת בחשבון את ההשפעה של זה על ההירדמות של הקטנצ’יק.
כשסימני העייפות מתחילים להגיע, כדאי מאוד להחשיך ולייצר תנאי שינה טובים כדי שיהיה לפיצפונים קל יותר להירדם.
להסיט גירויים, להרגיע את האנרגיות בהדרגה ולייצר קצב שמתאים לשינה.
דוגמא שאני אוהבת לתת היא מכונית שנוסעת 100 קמש ועוצרת בפתאומיות,
לעומת מכונית שעוצרת בהדרגה, יורדת ל- 80 ואחכ ל 60 ולאט לאט עוצרת ומגיעה ל 0 קמש. העצירה היא אחרת, הדרגתית, פחות מבהילה, פחות לא נוחה,
וכך גם עם שינה, צריך להוריד את הקצב לאט ובהדרגה כדי שהילד שלנו יגיע לשינה מוכן ולא מופתע.
אל תצפו שהוא יירדם בקלות כי עכשיו החלטתם שצריך ללכת לישון…
כדאי להוריד הילוך בהדרגה כדי הוא ייכנס לשינה בדרך נעימה ולא פתאומית.

מה עוד קורה בגיל הזה?

שלב התפתחותי:
מתרחשת קפיצת גדילה סביב הגיל הזה, וזה אומר שייתכן והילד יהיה רעב יותר, עייף יותר, וגם יתחיל לחוות שלב התפתחותי חשוב מאוד שנקרא – חרדת נטישה.
בשלב הזה הוא מתחיל להבין שהוא נפרד מכם ושאתם ממשיכים להתקיים גם כשאתם לא ממש מולו.
כלומר- הוא תופס אתכם בכל החושים שלו ולא רק בחוש הראיה.
השיא של השלב הזה הוא בגיל 8-9 חודשים,
אבל בהחלט כבר מגיל חצי שנה אפשר לראות את הסימנים הראשונים שלו.
דרך אגב, חרדת נטישה מסתיימת בהצלחה סביב גיל שנה וחצי. לפעמים גם שנתיים.

אז מה עושים?

מבלים עם התינוקי שלכם זמן איכות שווה.
להניח בצד פלאפונים ואייפדים ולהתמסר רק אל התינוק שלכם.
לא לפחד להרים על הידיים ולתת לו את הביטחון שהוא צריך.
ככל שתחבקו יותר ותפחדו מהרגלים פחות, השלב ההתפתחותי יעבור בהצלחה
ואתם תראו שהוא יהיה עצמאי יותר, בטוח יותר וישחרר יותר בקלות.

בגיל הזה יש המון שינויים.
שיניים, כניסה למסגרת חדשה, חרדת נטישה, יכולות חדשות שהם לא רוצים לפספס והם בוחרים לתרגל אותם דווקא בערב,
ודווקא כשהם חווים את כל הדברים האלה, אנחנו כבר מגיעים לקצה, ומותשים
וממש ממש רוצים שהם ישנו טוב ויירדמו בקלות.

אז לא תמיד הכל ורוד וחשוב שתדעו מה עובר עליהם.
כי בנוסף לכל העייפות המצטברת שלנו, והרצון שיהיה לפיצקים הכי טוב בעולם,
הם גם לא ממש מדברים איתנו, ואנחנו נמחזיקים שק ענקי של רגשות אשמה על מה אנחנו מעוללים להם והאם באמת הבנו אותם במדויק.

אז אם למדתם את שפת התינוקות דנסטן אתם במקום בטוח ברמת התקשורת וההבנה עם הפיצקים שלכם, ואתם יודעים לזהות את הצרכים האמיתיים שלהם בצורה מדויקת,
יחד עם זאת, תמיד יש עוד:
עוד צורך שלא סופק, ועוד צליל שהם רק עתה למדו להשמיע,
ועוד משהו שאנחנו לא בטוחים לגביו,
אז כמה דברים שתדעו:

תינוקות מתעוררים בלילה ממקום הישרדותי, וזה טוב מאוד שהם מתעוררים בלילה!

• במקרים של הפסקות נשימה.

• מתוך רעב. תינוק אמור להתעורר לאכול בלילה עד גיל שנה וחודשיים  “by the book ”
אבל בפועל אנחנו רואים שעד גיל שנה וחצי, בממוצע,
או עד שהמוצקים מתבססים ובאמת משביעים אותם ללילה שלם הם יתעוררו בלילה לאכול.

• במקרים של חרדת נטישה – הם מתעוררים כי הם צריכים אותנו. נקודה.

• במקרים של גורמי תלות בהרדמה. כל אותם תנאים העוזרים לתינוק להירדם- מנשא, ידיים, הנקה/בקבוק, כדור פיזיו ועוד…

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

אפשר לקחת את כל הידע שיש לכם מהסדנאות ומהאתר שלי, ייעוץ השינה האינטרנטי,
(פרטים אצלי בהודעה פרטית)
לעשות סדר בפאזל של חלונות השינה, סדר היום המומלץ, סימני העייפות,
להבין מה התינוק שלכם עובר כרגע מבחינה התפתחותית,
להחליט על שלבי לימוד שאתם מתחברים אליהם ומתאימים לקצב של התינוקי שלכם,
וללמד אותו הרגלי שינה נכונים ובריאים.

ומילה ממני אליכם גם כאמא וגם כיועצת שינה:
נסו להרפות מהצורך שהכל יהיה כמו שכולם מסביב אומרים.
כולם עם אותם קשיים, כולם עוברים את אותם דברים ברוב המקרים, אז אל תילחצו.
תנו לילד שלכם להוביל אתכם ולהגיד לכם מה הוא צריך.

תחבקו המון המון המון. בלי לפחד שאתם מרגילים לא טוב או מפנקים.

אתם תראו שהשלווה והביטחון שיהיו לכם מול התינוק שלכם יעברו אליו, והוא יהיה בסדר.

מזמינה אתכם לשאול שאלות מתחת לפוסט ♥
שלכם,
חן